כדי להעריך כראוי את אבני הינג, יש להקפיד על עשרה מאפיינים מרכזיים; אלה שיש להם את כל עשרת הם באמת דגימות יוצאות דופן. ניתן לכלול את עשרת המאפיינים הללו בעשר תווים-המתבססים על חמש התכונות שסוכמו על ידי קודמינו ("רזה", "שקוף", "מחורר", "מקומט" ו"גרוטסקי"), הם משלבים חמישה אלמנטים נוספים: "מומנטום", "צורה", "נוף", "חומר" ו"מרקם".
*ג'ואו* (מקומט): מתייחס ליופי המרקם של אבן הינג-פני השטח שלה כוללים קפלים עמוקים ומובחנים שהם מסודרים והרמוניים, לעולם אינם כאוטיים.
*Shou* (רזה): מתייחס ליופי הפיסול של אבן הינג-הצורה הדקה והמתנשאת שלה שמדגישה רוח של שלמות בלתי נכנעת.
*לו* (דולף): דורש רמה עמוקה יותר של יופי מרקם באבן הינג-במיוחד, נוכחותם של עקבות ברורים של מים זורמים וטפטוף שחיקה על פני השטח שלה.
*Tou* (שקוף): כופה סטנדרט גבוה יותר של יופי פיסולי על אבן ה-Ying-המחייב את כל גוף האבן להיות מלא בחללים וניקובים מחוברים זה לזה, ויוצר מבנה מורכב, אתרי ופתוח להפליא.
הגרוטסקה: כשהכיעור מגיע לקיצוניות המוחלטת שלו, הוא מתעלה ליופי. זה מגלם את הפילוסופיה האסתטית של מציאת יופי בגרוטסקה-חיבה לאבנים מוזרות ומכוערות.
נוף: מקיף נופים טבעיים, צורות קרקע וחפצים; הסצנות חיות, מרתקות וציוריות-פואטיות וציוריות באמת.
חפצים: אבנים הדומות לדמויות אנושיות או חיות-חיות בצורתן ודמויות חיים להפליא.
מרקם: פריך במרקם, מהדהד כאשר מכים אותו, וכולל דפוסי גרגירים ברורים-זוהי אבן באיכות מעולה.
