ההיסטוריה של השימוש באבני טאיהו היא ארוכה ועמוקה, מתחילה כבר בשלהי תקופת האביב והסתיו-לפני כ-2,500 שנה. כאשר המלך פוצ'אי מוו בנה גן מלכותי על הר לינגיאן בסוג'ואו עבור היופי האגדי שי שי, הוא שילב אבני טאיהו; זה מהווה את אחד המקרים המתועדים המוקדמים ביותר של השימוש בהם. על ידי שושלות סוי וטאנג, השימוש באבני טאיהו הפך נפוץ עוד יותר, ומשושלת סונג ואילך, הם נחשבו למהות עצם עיצוב הגינה. עם זאת, במהלך התקופה הפיאודלית, אבני טאיהו היו בעיקר מושא פנאי והערכה עבור קיסרים, אריסטוקרטים ופקידים- גבוהים. כדי לייפות את חצרותיהן ולבנות את האחוזות הפרטיות שלהן, גייסו האליטות הללו בכוח את ההמונים הפועלים לחצוב ולהעביר את האבנים-מהלך שגרם לפשוטי העם סבל רב.
למרות שתקרית ה"הואשיגאנג" (מחווה לפרחים ואבן) התרחשה לפני למעלה משמונה מאות שנים, אבני הטאיהו ששרדו מאותה תקופה נותרו מפוזרות על פני גנים רבים באזורים שונים. הדוגמאות הבולטות-שלכולן נחשבות שרידים למחווה של Huashigang-כוללות את *Yulinglong* (ירקן מעולה) בגן יו בשנגחאי; *Ruiyunfeng* (פסגת הענן המשמח) בבית הספר התיכון . 10 Suzhou No ו- *Guanyunfeng* (פסגת הענן המוכתר) בגן המתמשך; "אבן השרידים של הגן הדרומי" במוזיאון יאנגג'ואו; ואת *Xianrenfeng* (פסגת האלמוות) בגן ג'אן בנאנג'ינג. יתר על כן, מאמינים כי *Laorenshi* (אבן הזקן) בארמון הקיץ של בייג'ינג, יחד עם עוד כמה אבני טאיהו ידועות שנמצאו בפארק בייהאי ובפארק ג'ונגשאן, הם גם שרידים של מחווה הואשיגאנג שיועדה במקור לגן הקיסרי "Genyue" בקאיפנג בתקופת שושלת סונג הצפונית; אבנים אלו הועברו לאחר מכן לבייג'ין בעקבות עליית שושלת ג'ין.
